מי אנחנו |  רוח התרבות העברית |  צרו קשר

בית הספר "תל-נורדאו" ברוח התרבות העברית, הוא אחד מבתי הספר הותיקים והמוערכים בתל אביב-יפו.


בשנת הלימודים תשע"ד לומדים בבית הספר למעלה מארבע מאות תלמידות ותלמידים.  

בית הספר הינו בית ספר ממלכתי מוכר ורשמי בפיקוח משרד החינוך והתרבות ומשתייך למחוז תל אביב.

בית הספר הממלכתי "תל נורדאו" ברוח התרבות העברית נוסד בשנת תרפ"ו (1925) ונקרא על שמו של הפעיל הציוני מקס נורדאו.

אחד המאפיינים המייחדים את בית הספר לאורך כל שנות קיומו הוא מיקומו בלב ליבה של תל אביב הקטנה והישנה, בתוך מתחם הרחובות פרישמן - בן יהודה - בוגרשוב - דיזינגוף, הסובבים אותו. בשנותיו הראשונות ניצב בית הספר ממש בטבורה של העיר הקטנה. בימים אלה הייתה תל אביב אוסף לא גדול של רחובות, שהשתרעו מהים במערב ועד שדרות רוטשילד ושרונה במזרח, כשבין השכונות השונות היו לעיתים מרחבים צחיחים. "צפון" ו"דרום" היו אז מושגים לא רלוונטיים. תל אביב היתה רק מרכז, ובמרכז... "תל נורדאו". בראשית שנות התשעים נוספה לבית הספר החטיבה הצעירה.  


בית הספר שהחל את דרכו כבית ספר קטן צמח וגדל במהירות. בשנות השלושים נבנה לצד הבניין הראשון בניין נוסף, הבנוי בסגנון בנייה מודרני יותר. כבית ספר וותיק, העמיד "תל נורדאו" אלפים רבים של בוגרים שעשייתם מתפרסת לאורכה ולרוחבה של הארץ, בכל התחומים ובכל השדות. בין הבוגרים הללו גם לא מעט אנשי שם כמו התעשיין סטף וורטהיימר; המשוררת והסופרת תרצה אתר, בתו של המשורר נתן אלתרמן; השחקן הרב ד’ היום אורי זוהר ועוד.

קשה לעבור ליד בית הספר שלנו ולהתעלם מהעיצוב הייחודי של הבניין הישן. מבחינה אדריכלית הבניין נבנה בהשראה של שני סגנונות בנייה שהיו מקובלים מאוד בזמנו.


במשך שנים רבות הייתה הכניסה הראשית לבית הספר ברחוב סירקין. כיום, לאחר שחלק ניכר של הפעילות הועבר לבניין החדש יותר, נמצאת הכניסה ברחוב מנדלי מוכר ספרים. בעבר הרחוק עיטר שעון מחוגים נאה שנקבע על הקיר במרומי הקומה השלישית את החזית הזו, אך הזמן שחלף נתן בו את אותותיו. ככלל, חזית בית הספר הוזנחה במידה מסוימת ורק לאחרונה החלו מאמצים לשיקומה. גולת הכותרת של החזית המתחדשת היא שלט הכניסה לבית הספר שהותקן בראשית 2008 בתום שלושה חודשים של מחקר היסטורי. השלט, עשוי אריחי קרמיקה הצבועים ביד נאמן ברוחו ובצורתו לשלטי הרחובות של שנות השלושים.

מאפיין נוסף של בית הספר נגזר ממיקומו המרכזי ומאופיה של הסביבה אותה הוא משרת. "תל נורדאו" של היום הוא בית ספר בעל תודעה קהילתית גבוהה, הוא מהווה מקום מפגש רעיוני ומעשי בין תושבי האזור ומתאפיין באינטימיות וקרבה בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין אנשי הצוות.


בית הספר נקרא על שמו של שמעון-שמחה-מקסימיליאן-מאיר זידנפלד. שמו המלא (תרתי משמע) של החוקר, העיתונאי והפעיל הציוני מקס נורדאו. השם מקס נורדאו היה הכינוי בו חתם זידפלד על מאמריו המושחזים ומעוררי המחלוקת. נורדאו נולד למשפחה יהודית מסורתית בהוגריה בשנת 1849, ימי ראשית שקיעתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. כמו רבים מהיהודים האירופאים בני דורו, נחשף גם נורדאו לערכיה של תנועת ההשכלה- הכללית והעברית. הוא בחר בחיים חילוניים ונודע כמי שקרא בפומבי תיגר על הפרשנות האורתודוקסית ליהדות. דברים אלה עוררו עליו את זעמם של היהודים המסורתיים. חרף התרחקותו מעולם המצוות נודע נורדאו כהומניסט מובהק שיצא בתוקף נגד האנטישמיות בפרט ונגד שנאת חינם בכלל.

תיאור: מקס נורדאו מקס נורדאו

למרות שנורדאו ובנימין זאב הרצל נפגשו לראשונה רק בשנת 1893, ניתן לזהות כמה קווים של דמיון בין השניים: שניהם ילידי הונגריה, שניהם החלו את מעורבותם הפוליטית כעיתונאים, עבור שניהם הייתה פריז תחנה משמעותית בחיים ובשניהם אחז "החיידק הציוני". כמו הרצל, גם נורדאו היה ציוני פוליטי, להבדיל מציוני מעשי. פוליטי, משום שהעדיף לבנות את יסודות המדינה היהודית בנכר- בשיחות עם מנהיגים, בכתיבת מאמרים, בנאומים ובמאמצי שכנוע בלתי נלאים. במשך שנים שימש נורדאו כסגנו של הרצל כשזה שימש כנשיא הקונגרס הציוני.

נורדאו היה אדם של מילים. בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל בקיץ 1897 הוא אמר כי "קו שכמעט אינו נראה לעין, אך שאין אפשרות לנתקו, נמשך מאדמת ארץ ישראל ללבו של כל יהודי ויהודי, באשר הוא". נורדאו, הציוני הנלהב הוא גם האיש שעשה לראשונה שימוש במונח "בית לאומי", מושג שאוזכר בהמשך פעמים רבות במקומות רבים, לרבות בהצהרת בלפור מ- 1917 ובמגילת העצמאות של מדינת ישראל.

נורדאו נפטר בפריז בגיל 74. שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1926, היא שנת ייסודו של בית הספר, הועלו עצמותיו ארצה ושמו הונצח במקומות רבים ובהם שדרות נורדאו בתל אביב, מושב נורדיה ומספר שכונות בערים שונות בארץ. קברו של נורדאו הוא אחד הקברים המרשימים בבית העלמין טרומפלדור, שם הוא קבור לצד כמה מראשי היישוב ומנהיגיה של העיר.

רבים נוהגים לנגח את מקס נורדאו בשל התרחקותו מהיהדות האורתודוקסית, בשל תפיסת עולמו המקדימה את הלאום היהודי לדת היהודית ואפילו בשל נישואיו לאשה לא יהודיה. ואולי דווקא נעשה כאן מעין צדק היסטורי, שכן במידה רבה, מקס נורדאו מגלם את אותה רוח חמקמקה שאנו נוהגים לכנותה "רוח התרבות העברית". זו תרבות של דיאלוג, של ארונות ספרים מלאים ושל עגלות עמוסות עושר לשוני, ספרותי, פילוסופי, מוסרי והיסטורי. זו רוח של הבנת הזר וקבלת השונה, רוח של פלורליזם וחדשנות. על כן יתכן שאין לתמוה שבית הספר הנושא את שמו של נורדאו ושנמצא בטבורה של העיר העברית הראשונה, ששמה ניתן לה מספרו האוטופי של הרצל, שותפו לדרך של נורדאו - חרט על דגלו ועל סמלו את אותה רוח ממש.

 

 

 

Interactive555 בניית אתרים